פלאפון תקשורת בע"מ נ' אברהים ואח'

החלטה

1.בפני התנגדות לביצוע תובענה בסכום קצוב ובקשה להארכת המועד להגשתה.

התובענה הוגשה בגין חוב שנותר לאחר מתן שירותי טלפון סלולריים בסך 11,340 ₪. יצויין, כי כתב התביעה לא נסרק לתיק ביהמ"ש ואף לא לתיק ההוצאה לפועל.

2.על פי הרשום בתיק ההוצאה לפועל, אזהרת ההוצאה לפועל נמסרה במסירה מלאה לכל אחד מהמבקשות ביום 26/8/11. התאריך האחרון להגשת ההתנגדות חל ביום 5/10/11, ואילו ההתנגדות הוגשה רק ביום 30/11/11.

לטענת המבקשות, אזהרת ההוצאה לפועל לא הומצאה כדין. המבקשת מס' 1 מתגוררת בכפר סאג'ור, אולם האזהרה לשלושת המבקשות נשלחה לכפר ירכא, שם מתגוררת המבקשת מס' 2, ושם גם פועלת השותפות, שהיא המבקשת מס' 3.

3.לגופו של עניין טוענות המבקשות, ראשית, כי העיסקה נעשתה בין המבקשת מס' 3 (להלן: "השותפות") לבין המשיבה, ולא בין המבקשות מס' 1 ו-2 לבין המשיבה. על כן, לטענתן, לא היה מקום להגיש את התביעה נגדן. אשר לשותפות, לטענתה, התנאי להתקשרות עם המשיבה היה, שהמשיבה תשא בתשלומים הנובעים מניתוק השותפות מחברת הסלולר הקודמת, אלא שהמשיבה לא עמדה בהסכם זה, ובכך הפרה את ההסכם, ולשותפות קמה הזכות לבטלו.

4.דיון במעמד הצדדים התקיים בפני ביום 13/6/12. במעמד זה נחקרה המבקשת מס' 1 על תצהירה. המבקשת מס' 2 לא התייצבה לדיון.

5.המשיבה ביקשה לדחות את התנגדותה של המבקשת מס' 2, הן משום שהאזהרה הומצאה לה כדין ואין טעם לאיחור בהגשת ההתנגדות, והן משום שלא התייצבה לדיון ואף לא נתנה תצהיר מטעמה.

בקשה זו אני דוחה. תצהירה של המבקשת מס' 1 הוגש בשם שלוש הנתבעות, ואין בכך עילה לדחות את התנגדותה של המבקשת מס' 2. לא למותר לציין, כי על פי הנטען, המבקשת מס' 1 היא שיודעת את העובדות הנוגעות להתקשרות עם המשיבה, ולכן לא היה טעם במתן תצהיר מטעם המבקשת מס' 2.

6.לא ברור מי מהמבקשות אכן קיבלה את האזהרה כדין, מאחר ואישורי המסירה לא הוצגו בפני. על פני הדברים נראה, כי ההמצאה למבקשת מס' 1 בירכא, שעה שהיא מתגוררת בסאג'ור, אינה המצאה כדין. יתר על כן, גם מחקירת המבקשת מס' 1 וגם מתצהירה עולה, כי לאחר קבלת התביעה נעשה נסיון מטעם המבקשות להסדיר את החוב, ועל כן ברור כי הגשת התביעה היתה ידועה למבקשות כולן, ואף על פי כן, הוגשה ההתנגדות באיחור. לטענת המבקשות, מאחר ופנו וביקשו לברר את מהות החוב ולהסדיר אותו, לא הגישו את ההתנגדות במועד.

בנסיבות אלה אני סבורה, כי ראוי לבחון לגוף העניין, אם בפי המבקשות טענת הגנה ראויה, ובמידה ויש כזו – הרי שיש ליתן להן רשות להתגונן, אף אם הוגשה ההתנגדות באיחור, כאשר האיחור בהגשת ההתנגדות עשוי לבוא על תיקונו באמצעות פסיקת הוצאות הולמות.

7.אין חולק, כי ההתקשרות החוזית נעשתה בין השותפות לבין המשיבה. לטענת המשיבה, לא הועלתה בהתנגדות הטענה, לפיה אין המבקשות מס' 1 ו-2 חבות בחובות השותפות.

סעיף 20 לפקודת השותפויות [נוסח חדש], תשל"ה-1975, קובע:

א.כל שותף חב, יחד עם שאר השותפים ולחוד, בכל החיובים שהשותפות חבה בהם בהיותו שותף, לרבות בכל דבר שהשותפות חבה בו לפי סעיפים 18 ו-19 בהיותו שותף, ואם נפטר השותף יהא עזבונו חב כאמור באותם חיובים במידה שעדיין לא סולקו.

ב.לא יינתן צו של הוצאה לפועל נגד שותף, מכח היותו חב לחוד בחיוביה של השותפות כאמור בסעיף קטן (א), אלא אם פורקה השותפות, או אם הנושה בה קיבל פסק דין נגדה בשל החיוב ופסק הדין לא קויים במלואו; במקרה אחרון זה יהא השותף שפרע זכאי לסעד בשיעור יחסי מן השותפות ומשאר השותפים.

מכאן עולה, שאמנם המבקשות מס' 1 ו-2 חבות בחובות השותפות, אולם החיוב כלפיהן אינו מיידי, אלא מותנה בכך שפסק דין שניתן נגד השותפות לא שולם בידיה.

עולה, איפוא, כי טענת המבקשות מס' 1 ו- 2 שלא היה מקום לתבוע אותן ישירות בלשכת ההוצאה לפועל, מהווה טענת הגנה טובה, המקנה להן רשות להתגונן.

8.אשר לטענת השותפות, כי המשיבה לא קיימה את התחייבותה על פי ההסכם, ולא נשאה בעלות המעבר מחברת הסלולר הקודמת, הרי שטענה זו עמדה במבחן החקירה הנגדית, והיא ראויה בירור באמצעות בדיקת החשבונות ובדיקת תנאי ההסכם בין הצדדים. טענה זו לא הופרכה, בשלב זה, כאמור, לא באמצעות חקירה נגדית ולא באמצעות הצגת מסמכים שיפריכו אותה.

9.לאור האמור לעיל, אני רואה לנכון להורות על קבלת ההתנגדות ועל מתן רשות להתגונן.

לאור האיחור בהגשת ההתנגדות, אני מחייבת את המבקשת מס' 3 בלבד (נוכח האמור לעיל בעניין היריבות המשפטית) בהוצאות המשיבה, בסך 1,000 ₪. סכום זה ישולם תוך 30 יום מקבלת החלטה זו, וללא קשר לתוצאות ההליך העיקרי.